קיימים ענפים במשפט הישראלי שאינם רלוונטיים לכלל האוכלוסייה. לעומתם, דיני צוואות וירושות, הם תחום בעל השפעה רחבה, היות וכל האוכלוסייה תיתקל בשלב מסוים בחייה, בדין באשר לירושות וצוואות, בין אם בכתיבת צוואה אישית ובין אם בקבלת ירושה מקרוב שנפטר. לכן, במאמר שלהלן נסקור מהי צוואה, כיצד יש לכתוב צוואה וכן מהי ירושה ואיך ניתן לממשה. כמו כן, נסביר מהו מנהל עיזבון.
מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, אך אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי עם עו"ד המתמחה בדיני משפחה.
מהי צוואה?
צוואה היא מסמך בעל תוקף משפטי, אשר במסגרתו "מצווה" האדם בחייו, על חלוקת נכסיו לפי החלטתו. כדי לתת לצוואה תוקף משפטי מחייב, יש לערוך אותה בהתאם להוראותיו של חוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"). חוק זה מסדיר את כל ההיבטים הנוגעים לכתיבת צוואה ואופן מסירת הירושה. בחוק הירושה, מוצגות הדרכים שבהן ניתן לכתוב צוואה. הדרך הראשונה, המבוצעת במרבית המקרים, היא צוואה בכתב הנעשית בכתב ידו של הכותב. הצוואה הכתובה מלווה בחתימתו של הכותב ונושאת את תאריך כתיבת הצוואה. דרך שנייה, היא עריכת צוואה בפני עדים. ההליך זהה כמעט לחלוטין לצוואה בכתב, אך בשונה ממנו, נכתב בנוכחות שני עדים לפחות אשר חותמים גם הם על הצוואה. דרך זו נועדה לחזק את ההכרה בצלילות דעתו של הכותב. דרך שלישית היא צוואה בפני רשות. התהליך מתואר בהרחבה בסעיף 22 לחוק הירושה, בו ניתן להגיש את הצוואה לאחד מאלה: רשם הירושה, שופט או רשם בבית המשפט ו/או דיין בבית הדין הרבני. זאת על מנת ליצור תוקף משפטי לצוואה. הדרך הרביעית והמורכבת ביותר היא צוואה בעל פה. לרוב, הנסיבות שבגינן תתקיים צוואה כזו, הן כאשר מותיר הצוואה נמצא על ערש דווי ומצבו הרפואי אינו מאפשר את כתיבת המסמך. צוואה מסוג זה מכונה גם "שכיב מרע". יש לערוך את הצוואה בפני שני עדים (דהיינו, למסור להם את תוכנה בעל פה). העדים צריכים לתעד את הצוואה שנמסרה בזיכרון דברים ולגשת בהקדם האפשרי לרשם הירושה. כך או אחרת, צוואה שבעל פה תבוטל, במידה ועורכה לא נפטר בתוך חודש מיום מסירתה.
הליך כתיבת צוואה:
מכיוון שמדובר במסמך משפטי, חוק הירושה מחייב קיום מספר הוראות, כדי להפוך את הצוואה לברת מימוש. ההוראה הראשונה היא בנוגע לעורך הצוואה. דהיינו, סעיף 26 לחוק הירושה מחריג קטינים ופסולי דין מכתיבת צוואה, בשל חשש כי אדם הנמנה עם הקבוצות הללו, לא באמת יבין את משמעות המסמך וההשלכות שלו.
הוראה נוספת קבועה בסעיף 27 לחוק הירושה וקובעת כי צוואה חוקית תגבר על כל מצג אחר, התחייבות או הבטחה שניתנה על ידי כותב הצוואה לצד שלישי.
הוראה שלישית, אשר משלימה להוראה השנייה ומופיעה באותו סעיף, קובעת את הדין באשר לשינויים בצוואה. כלומר, כאמור, סעיף 27 קובע כי גם אם קיים סעיף בצוואה שאומר כי לא ניתן יהיה לשנותה, אזי סעיף זה בטל מעיקרו.
ההוראה הרביעית והאחרונה שאותה נציג, מתוארת בסעיף 28(ב) לחוק הירושה ולפיה הצוואה צריכה להירשם רק על ידי המצווה. כתיבתה על ידי קרוב משפחה (לרבות בן משפחה מדרגה ראשונה) תרוקן את הצוואה מתוכן ולכן תיפסל.
ירושה שלא לפי צוואה:
חוק הירושה מגדיר מעין ברירת מחדל, הנקראת בשפה המשפטית "ירושה על פי דין", ברירה זו מתוארת בסעיף 10 לחוק הירושה. סעיף זה מגדיר חלוקה של עיזבון המנוח, שלפיה בהיעדרה של צוואה, העיזבון יועבר לרשות ילדיו ובן או בת זוגו באופן שווה. אגב, במידה ולנפטר אין יורשים, אזי עיזבונו יועבר למדינה.
מי הוא מנהל עיזבון?
בהתאם לסעיף 78 לחוק הירושה, בית המשפט לענייני משפחה רשאי למנות לעיזבון (עזבון הינו מסת הנכסים של המנוח) מנהל וזאת לבקשת צד מסוים ובעל עניין. מנהל עיזבון ממנים למשל במקרים שבהם ישנם קטינים שקשורים לצוואה, או יורשים רבים, או נושים שמבקשים לשמור על כספי העיזבון. לעיתים גם מתמנה מנהל עיזבון זמני.
תפקידו של מנהל העיזבון הוא לשמור על כספי העיזבון, לנהל את הכספים בנאמנות וכן לדאוג לחלוקה כשרה של כספי העיזבון. נעיר כי מנהל עיזבון הוא למעשה הזרוע הארוכה של בית המשפט ולכן, תפקידו גם לתת לבית המשפט דין וחשבון על הנעשה, מידי תקופה.
סיכום:
הנושא של ירושות וצוואות, מקיף את רוב הפלחים באוכלוסייה, אך יש לזכור שהנסיבות שבהן אנו נדרשים להתמודד עם הנושא, הן לרוב נסיבות מצערות של אובדן אדם קרוב. בהתאמה, במקרים כאלה רצוי להסתייע בעורך דין לענייני משפחה.