בני זוג, לרוב רואים את עצמם שותפים בדרך חיים. אז, כחלק מכך, נצבר לשניים רכוש משותף ו/או נוצרת תלות/ הסתמכות, האחד על הרכוש של השני. כאשר יש פרידה בין השניים, יש צורך להסדיר את חלוקת הרכוש, דבר שלעיתים מגיע לרמת תביעה בבית המשפט, רוויה סכסוכים ומריבות. החוק הישראלי מבצע הסדרה הנוגעת לרכוש, בעזרת חקיקה וחזקות בחוק הישראלי.
אופציה נוספת המסדירה את חלוקת הרכוש בין בני זוג, היא עריכת הסכם ממון. כיום, יותר ויותר אנשים חשופים לצורך בחתימת הסכם המסדיר ענייני רכוש, כבר לפני מיסוד הקשר הזוגי. בשונה מימי קדם, התפיסה בנוגע להסכם חלוקת הרכוש, השתנתה, וכיום, לא רק שאין בכך פסול, אלא שהדבר הופך ללגיטימי בכלל שכבות האוכלוסייה.
במאמר המובא לפניכם/ן, הנושא העיקרי שבו נעסוק, הינו אופי חלוקת הרכוש בין בני זוג. נדון הן בחוק המסדיר את החלוקה, והן באלטרנטיבה הקיימת, שהיא הסכם ממון. כל זאת נעשה ונכתב עבורכם/ן, קוראים וקוראות. יובהר כבר עתה, כי מאמר זה הינו מאמר תוכן בלבד, לכן אין לראותו כתחליף לייעוץ מקצועי עם עורך דין העוסק בתחום דיני המשפחה ככלל, ודיני הירושה בפרט.
חלוקת רכוש כחלק מהליך גירושין :
לאחר גירושין של שניים, יאלצו בני הזוג להתמודד, בין היתר, עם חלוקת רכוש משותף שנצבר עם השנים או על הרכוש שעליו הסתמכו במהלך התקופה שהיו ביחד. במידה ולאלו לא היה הסכם מוסדר ותקף הנוגע לחלוקת הרכוש ביניהם, יפנו השניים לחקיקה הישראלית, הממסדת את נושא חלוקת הרכוש בין בני זוג נשואים, לפי חוק יחסי ממון, התשל"ג–1973 (להלן:" חוק יחסי ממון"). חוק יחסי ממון קובע, כי על בני זוג שהתגרשו, לבצע חלוקה, בהתאם להסדר איזון משאבים. לפי הסדר זה, תעשה חלוקה שוויונית והוגנת ברכושם של השניים, בהתאם לתרומת כל אחד מהצדדים לנכס. הדבר לרוב ייעשה באמצעות חישוב הערך הכלכלי של הרכוש, בעזרת אנשי מקצוע המכונים 'אקטוארים'. תפקידם הוא אומדן רכוש ממוני ובלתי ממוני.
תפקידו של אקטואר כחלק מחלוקת רכוש:
שירותיו של אקטואר קריטיים בהליכי גירושין, ומכאן, שכל משרד עורכי דין לענייני משפחה, עובד איתו בשיתוף פעולה. שיתוף הפעולה נוצר בשל הצורך להעריך את שווי הרכוש המשותף, הממשי והרוחני, לשם חלוקה כדין. ככל שיהיה רכוש רב יותר, כך הצורך באקטואר יגבר. האקטואר יבצע הערכה של שווי הנכסים ויחלקם בין בני הזוג, באופן שיתאים לדין החל עליהם. הדבר ייעשה בצורה הוגנת כלפי שני בני הזוג. בביצוע התהליך, פועל האקטואר בשיתוף כל הגורמים הפועלים בתיק, לרבות עורכי הדן והמגשרים, כדי להשיג את התוצאה המיטיבה לצדדים.
טרם חקיקת החוק – חזקת השיתוף:
חוק יחסי ממון אינו חל על זוגות שנישאו לפני חוק יחסי ממון, כלומר, לפני שנת 1974, ועל זוגות המוכרים כידועים בציבור. במקרים אלו, תחול חזקת השיתוף. על פי חזקת השיתוף, בני הזוג יצרו ביניהם יחסים, תוך בחירה בשיתוף בחייהם, אחד של השני, בכל תחומי החיים, לרבות בעניינים הממוניים. לכן, בעת פרידה, יש לחלק את רכושם שווה בשווה, פרט לסייגים הנוגעים לרכוש מסוים אשר הגיע טרם הנישואים או מיסוד הקשר. כלומר, חלוקת הרכוש בין בני הזוג, תיעשה שווה בשווה, מבלי לתת ייחוס או חשיבות לאופן השקעת המאמץ בהשגת הרכוש. הסיבה לחקיקת חוק יחסי ממון, היא חוסר השוויון וההוגנות, במצבים שבהם אחד מבני הזוג הגיע מרובה נכסים והאחר לא. בעת פרידה, חולק רכושם שווה בשווה. תועדו אף מקרים שבהם בני זוג קשרו קשר, במטרה להונות ולהגיע לחלוקת הרכוש האמורה.
הסכם ממון:
אלטרנטיבה נוספת הקיימת בחלוקת רכוש בין בני הזוג, היא עריכת הסכם ממון. הסכם ממון הינו חוזה כתוב הנערך בין בני זוג אשר בוחרים בחיים משותפים, בלהינשא, או לחלופין – לחיות בשיתוף כידועים בציבור. תוכנו של הסכם הממון הוא רכושי בלבד. השימוש בו ייעשה רק כאשר יבחרו השניים לסיים את הקשר ביניהם. תכליתו של הסכם הממון, היא בעיקר יצירת מעין תיאום ציפיות בין בני זוג, יצירת וודאות ומענה על צרכיהם האישיים של כל זוג.
סוג הרכוש שיחולק:
ככלל, מדובר ברכוש המשותף שנצבר לבני הזוג במהלך חייהם המשותפים. יובהר כי גם מוניטין של אחד מהצדדים וקרנות פנסיה, גמל וכדומה, יכולים להיחשב כחלק מהרכוש המחולק. על פי הגדרת חוק יחסי ממון, ההגדרה לחלוקת רכוש הינה: "כלל הרכוש המשותף לרבות זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות". מכאן, שגם נכסים רוחניים נכללים בהסדר חלוקת הרכוש. קיימים סוגי רכוש, שלכאורה לא ניתן לחלק, כמו ירושה, אך גם במקרה הזה, במידה והשניים הסתמכו על אותה ירושה במהלך זוגיותם, יכולה הירושה להיות מחולקת.