הוצאת ילד מחוץ למדינה ללא הסכמת ההורה הנוסף

הוצאת ילד לחו"ל תעשה אך ורק ברשות ההורה הנוסף כמו כן הוצאת דרכון וכדומה תתאפשר אך ורק על ידי הסכמת שני ההורים, על פי האמנת האג חובה להחזיר ילד חטוף אל מקום מגוריו הרגיל.
בכל הליך גרושין כאשר לבני הזוג ישנם ילדים משותפים, יקבעו הסדרי ראיה או בהסכמת ההורים או באמצעות בית המשפט או בית הדין הרבני, אשר לעיתים נעזרים בחוות דעת של פקיד סעד.
בהמשך הדרך ישנם אשר מפירים את הסדרי הראיה ופעמים אף לוקחים את הילד למדינה זרה למרות שההורה הנוסף מתנגד לכך.

אמנת האג

האמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים היא אמנה שנחתמה בהאג בשנת 1980, ובקיצור, "אמנת האג".
על פי אמנת האג המשמורת על הילד צריכה להיקבע במקום מגוריו הקבוע. כמו כן האמנה אוסרת על העברת ילד ממדינה למדינה ללא הסכמת שני הוריו, במידה שהילד הוברח לארץ זרה אם תוגש בקשה, המדינות החתומות על האמנה מתחייבות להחזירו.
ישראל אימצה את אמנת האג בשנת 1991 ב"חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) התשנ"א-1991".

חריגים

אמנת האג כוללת חרגים, לדוגמא:
• אם חלפה יותר משנה בין החטיפה להגשת הבקשה על הרשות השיפוטית להחזיר את הילד "זולת אם הוכח כי… השתלב כבר בסביבתו החדשה"
• אם החזרת הילד אינה מתיישבת עם עקרונות היסוד במדינה המתבקשת
• סיכון הילד – קיים חשש חמור שהחזרתו של הילד תחשוף אותו לנזק פיסי או פסיכולוגי, או תעמיד את הילד בדרך אחרת במצב בלתי נסבל.
• רצון הילד – אם הילד מתנגד להחזרתו, וכי הוא הגיע לגיל ולרמת בגרות שבהם מן הראוי להביא בחשבון את השקפותיו. כאשר השופטים בבג"ץ נחלקו האם יש לפרש סעיף זה בצמצום או בהרחבה.