במקרים כאלו, הליך הגירושין עובר דרך פנייה להתרת נישואין המוגשת לבית המשפט לענייני משפחה, ומוכרת לעיתים בשמה העממי "גירושין אזרחיים". איך בדיוק זה עובד? כאמור, ההליך רלוונטי לבני זוג המעוניינים להתגרש ושאינם משתייכים לאותה דת. בנוסף, על מגיש הבקשה להיות אזרח ישראלי, או שמקום מושבו יהיה בישראל, כלומר המקום שבו נמצא מרכז חייו או מקום מגוריו הרגיל. ההליך מתחיל כאשר מוגשת בקשה להתרת הנישואין בבית המשפט לענייני משפחה, אשר בתחום השיפוט שלו נמצא המקום המשותף האחרון ששימש למגורים את בני הזוג, או לפי המקום הנוכחי בו הם מתגוררים בעת הגשת הבקשה, אם עדיין הם גרים יחד. הבקשה עצמה מורכבת מתצהיר תומך החתום על ידי שני הצדדים ושאושרה אמינותו על ידי עורך דין, ובנוסף מרשימת מסמכים שיש לצרף לבקשה: – תעודת נישואין [אם אינה בעברית יש לתרגמה]. – טפסים 43א ו-43ב, מאומתים על ידי עורך דין. – צילום תעודת זהות של כל אחד מבני הזוג. – תמציות רישום מקוריות ממשרד הפנים, הכולל את פרטי המעמד האישי והדת. – אם אחד מבני הזוג חסר דת, נדרש לצרף תצהיר חתום בידי צד ג' המאומת על ידי עורך דין, שיאשר שמדובר באדם שמכיר אותו היטב, כדי לתמוך בעובדה שהבן הזוג הינו חסר דת באמת. לאחר הגשת הבקשה ובדיקתה על ידי סגן נשיא בית המשפט, תועבר הודעה לבני הזוג אם היא תקינה או מה יש לתקן בה, ועד מתי ניתן להגיש אותה מתוקנת במסגרת ההליך. לאחר שתוגש בקשה תקינה ותאושר, נציג בית המשפט יפנה לנציג בית הדין הרלוונטי לדתם של בני הזוג [שכאמור כדי שההליך יהיה רלוונטי בני הזוג חייבים להיות משויכים לדתות שונות או לא להיות משויכים לאף דת], ויברר מולו האם יש צורך לבצע גירושין בהתאם לדין הדתי של אותה עדה, או שניתן לקיים את ההליך בבית הדין לענייני משפחה. תשובתו של בית הדין הדתי חייבת להתקבל תוך 3 חודשים, ובהתאם אליה יקבע האם הזוג צריך לקיים את ההליך בכפוף לדין הדתי הרלוונטי, או אם ניתן לקיים אותו בבית המשפט לענייני משפחה. לאחר קבלת ההחלטה התיק נידון בכפוף לדין הנהוג בערכאה השיפוטית. התפתחויות מעניינות בפסיקה היות ובישראל מערכת המשפט פוסקת על סמך שילוב בין החוק, התקנות הרלוונטיות ותקדימים שונים שניתנו בבתי המשפט בעבר, לעיתים יחסית נדירות ניתן לחזות בתקדים מעניין העשוי להשפיע על העתיד מפאת חידושו ביחס לפסיקה הקיימת. בענייני התרת נישואין הדבר נחשב אף נדיר במיוחד, ולכן ההחלטה שהתקבלה בעניין לבוביץ נ' מ'יאר באוקטובר 2021 בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע תיק בו ייצג משרדנו הייתה מפתיעה במיוחד והצביעה על חשיבה מקורית ופרשנות מרחיבה של בית המשפט במקרה שנידון דובר על שני בני זוג שביקשו להתיר נישואין, כאשר האישה הוכרה כחסרת דת, אך הגבר נרשם במשרד הפנים כנוצרי, ולכן בני הזוג חויבו לפי סעיף 3(א)(1) לחוק שיפוט בענייני התרת הנישואין להגיש את הבקשה בבית משפט דתי נוצרי. משמעות הדבר היא שהזוג עשוי היה להיות כפוף לדין נוצרי מסוים, לפיו ייתכן והתרת הנישואין לא היה מתאפשרת.במקרה כזה בו בית המשפט לא היה מתיר את הנישואין הגבר היה סופג הפסד כספי גדול מאוד בגלל התחייבויות קודמות שהיו לו בחו"ל חלק מהתנאים לקיום ההתחייבות היה תעודת גירושין בדיון שנערך בבית המשפט הצגנו טענה מקורית בפני השופט וטענו כי למרות שבמשרד הפנים הגבר רשום כנוצרי, בפועל הרישום אינו משקף את הסטאטוס הדתי של הגבר גם לפי הדת הנוצרית וזאת מאחר והגבר מעולם לא הוטבל כהלכה, ולכן ראוי שלא להכיר בו כנוצרי גם על פי הוראות הכנסייה מכאן יוצא בפועל שלבית המשפט נתונה הסמכות לדון בהתרת הנישואין של בני הזוג היות ושני בני הזוג הינם חסרי דת. לפיכך די בהסכמת הצדדים כפי שהיא הובאה בפני בית המשפט לשם התרת הנישואין – הדבר היווה תקדים וחידוש , העשוי להשפיע רבות על אופן ההתנהלות בתיקי התרת נישואין לפחות כאשר אחד מן הצדדים טוען להיותו חסר דת למרות הרישום במשרד הפנים.