Menu
שי שפירא ושות'
פרט להיותו של הליך הגירושין סבוך, לאור הערכאות השונות המעורבות בו, מדובר בתהליכי הרי גורל, אשר כל החלטה בעניינם, יכולה להשפיע רבות על ההווה והעתיד של האדם וסביבתו. הדבר מתבטא בהחלטות הנוגעות לרכוש, כסף וילדיו שלו (במידה ויש). אי לכך, מומלץ ואף קריטי להיוועץ בעורך דין מקצועי ומומחה בהליך הגירושין. עו"ד זה יוכל להנחות, כבר מפתחה של מחשבה על הליך גירושין, או מנגד, ידיעה בדבר רצון האחר להתגרש. כמו כן, יוכל ללוות ולסייע בהליך עצמו ובהליכי המעטפת, וזאת בעזרת מקצועיותו והידע הקיים ברשותו בדבר הערכאות השונות, דהיינו – בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה, הקווים המנחים של כל ערכאה וקבלת החלטותיה. על כל אלה, יוכל לכוון בקבלת החלטות אשר יטיבו עם מצבו של הפונה.
בשורות הבאות נציג עבורכם/ן את הליך הגירושין במדינת ישראל, וכן את התביעות הנלוות להליך זה, מעצם טבעו ומהותו של ההליך. תחילה נסקור מהו הליך הגירושין ככלל, כיצד הוא מתנהל ומדוע רכישת שירותיו של עורך דין לענייני גירושין, חשובה עוד בטרם הכניסה להליך. כמו כן, נעמוד על ערכאות השיפוט הקיימות בעניינו, נבחן מהו אקטואר ומהו קשרו להליך הגירושין. כל זאת נעשה ונכתב עבורכם/ן, קוראים וקוראות.
הליך הגירושין בישראל חל על כל זוג אשר נישא על פי דתו וכאשר אין מדובר בזוג מעורב דתית, בעת שמבוקש על ידם לפרק את היחסים ביניהם ואת נישואיהם. עניין הגירושין בישראל, בנוגע ליהודים, הוא בסמכות בית הדין הרבני וזאת לפי חוק שיפוט בתי דין רבניים. לכל דת בישראל, קיים טריבונל אשר מסדיר את עניין הנישואין והגירושין לפי ההלכה באותה דת. כאשר מדובר בזוג מעורב, יותרו נישואיהם של השניים בהליך אזרחי, בשונה מההליך הדתי, אשר ייעשה בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה. בסמכותו של האחרון לדון בכל העניינים הבינאישיים בתא המשפחתי. ברוב הארצות, בשונה מישראל, הליך הגירושין הוא אזרחי באופן גורף ולכלל האזרחים על פי רישום טכני במשרדי הממשלה, לרבות משרד הפנים. אך בשל הצביון הדתי בישראל, מדובר בהליך המחייב טקס גירושין, כפי שמתואר בהלכה, ובו הגבר מגרש את אשתו, על ידי אמירה "מגורשת, מגורשת, מגורשת", כאקט סמלי לניתוק תלות האישה בגבר וניתוק האישה כ'רכוש' מהגבר שלו היא שייכת.
הליך הגירושין, יכול שיתקיים בשני מצבים שונים. הראשון הוא כאשר יש הסכמה של שני הצדדים לגירושין. המצב השני הוא כאשר צד אחד מעוניין להתגרש, ואילו הצד השני מתנגד לכך, בין אם כוונותיו ראויות ובין אם לאו.
המצבים השונים שבגינם ייפתח הליך הגירושין, חשובים להבנה, היות ויש לכך משמעויות רבות להמשך ניהול ההליך, הן מבחינה פרוצדורלית והן מבחינה מהותית. באם קיימת הסכמה בין השניים, אזי על בני הזוג יהיה לגשת לבית הדין הרבני ולהציג עילה לגירושין. עילות הגירושין הן רשימה סגורה שנקבעה במרוצת השנים על פי ההלכה היהודית המוכרת. בין עילות הגירושין, נמצא את עילת המומים והמחלות, מעשה כיעור, בגידה וכן אי קיום יחסי מין. נושא עילות הגירושין הינו עולם ומלואו, והן יכולות למלא שורות על גבי שורות במאמרים, אך היות ונושא מאמרנו הינו הליך הגירושין, נעיר כי העלאת עילת גירושין בפני בית הדין הרבני, נדרשת, על מנת שזה ייתן גט לבני הזוג ובכך יגרש את האחד מהשנייה. באם אין עילה ברורה, ישלחו את השניים לביצוע הסכם שלום בית. במידה והעילה אכן מחזיקה מים, בית הדין הרבני יאשר את הגירושין וייתן גט לשניים.
באם אין הסכמה בין השניים, ההליך ייפתח על ידי הצד שאכן רוצה להתגרש. בין בני הזוג יערך מעין דיון הוכחות, שבו כל צד יציג את רצונו להתגרש, או את רצונו שלא להתגרש. יובהר כבר עתה, כי הליך הגירושין הינו מוצא אחרון בעיני בית הדין הרבני ומכאן, שמתן גט לבני הזוג, ייעשה רק כאופציה אחרונה ולאחר שבית הדין הרבני ניסה לגשר בין בני הזוג.
בית הדין הרבני, הינו הערכאה המשפטית הנוגעת ליהודים ולו סמכות בלעדית בדבר נישואין וגירושין. לרוב, בבית הדין הרבני מופיעים שלושה דיינים בהרכב, אשר מקביליהם הם שופטי בית משפט. הדיינים ממונים גם הם באמצעות וועדת מינויים של משרד המשפטים, בדומה לדרך מינויים של שופטי בתי המשפט.
את סמכותו, שואב בית הדין הרבני מחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג–1953 (להלן: "חוק בתי הדין הרבניים"). ומכאן, הדין החל בכל נושא נישואין וגירושין בישראל, הוא הדין הדתי, המוחל על פי כל דת ודת. בית הדין הרבני פועל בהתאם להלכה היהודית, שבה עקרון העל הוא שמירה על יחסי הנישואין ו"שלום בית" כערך עליון. אי לכך, צעד הגירושין ייעשה רק לאחר שתמו כל הניסיונות לגישור בין בני הזוג.
מלבד נישואין וגירושין, יכול בית הדין הרבני לעסוק בכל נושא הקשור מטבעו לענייני נישואין וגירושין. נושאים הקשורים מטבעם להליך הגירושין, הינם: חלוקת רכוש, משמורת ילדים, תביעת כתובה ועוד. בני זוג, או מי מהם אשר ירצה כי בית הדין הרבני ישמש כערכאה בלעדית לעסוק בכל הליך הגירושין, לרבות הנושאים הכרוכים להליך זה, יצטרך "לכרוך" את תביעתו להליך הגירושין.
למעשה, הליך הכריכה הינו הליך של הגשת תביעה בנושא הנבחר, להליך הגירושין. רוצה לומר, על מנת לכרוך תביעה להליך הגירושין, על הזוג להגיש תחילה את תביעת הגירושין בבית הדין הרבני. לאחר פתיחת תיק הגירושין, יש לכרוך את התביעה אל הליך הגירושין, וכך 'קונה' בית הדין הרבני את הסמכות הבלעדית לעסוק בנושא של אותה תביעה. היות ובמדינתנו קיימות ערכאות מקבילות, אזי נוצר 'מרוץ' בין הערכאות, וכן בין בני הזוג, עליו נרחיב בהמשך מאמר זה.
בית המשפט לענייני משפחה, משמש כטריבונל ייחודי ומומחה בכל הנוגע לענייני התא המשפחתי. את סמכותו לעסוק בדין האישי, שואב בית המשפט מחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ו–1995 (להלן: "חוק בתי המשפט לענייני משפחה"). הנושאים שבהם יעסוק בית המשפט לענייני משפחה, הינם: צוואות וירושות, מזונות, בדיקת אבהות, תביעות רכוש, משמורת והסדרי ראייה, אימוץ ילדים ונושאים רבים נוספים. לאור העובדה כי בית הדין הרבני מחזיק בסמכות בלעדית לעסוק בהליך נישואין וגירושין של בני זוג יהודים, אזי לבית המשפט לענייני משפחה אין סמכות להתערב בהחלטותיו של בית הדין הרבני, הקשורות לנושא זה.
היות ובית המשפט לענייני משפחה הוא בית משפט שלום לכל דבר ועניין, אזי גם הליך הערעור על החלטתו, יתנהל בבית המשפט המחוזי. כמו כן, על החלטת בית המשפט המחוזי ניתן לערער ברשות לבית המשפט העליון.
ככלל, הסמכות לדון בתביעת גירושין, היא של בתי הדין הרבניים, אם כי ניתנת סמכות נוספת לנושאים הנלווים לגירושין והם: תביעת כתובה, תביעה לשלום בית, משמורת ילדים והסדרי ראייה, חלוקת רכוש ועוד. האפשרות לצרף את הנושאים הללו לתביעת הגירושין, נקראת "כריכה". דיון בנושאים הללו באופן עצמאי וללא קשר לגירושין, אינו אפשרי.
כמו כן, ניתן לפנות בעניינים הכרוכים לבית המשפט לענייני משפחה, שהוא הסמכות העיקרית לדון בתא המשפחתי. בשל היכולת לפנות לשתי ערכאות שונות, ישנו הסדר הקובע מי מבין הערכאות היא זו שתדון בתיק. הסמכות תינתן לערכאה שאליה אחד הצדדים פנה ראשון. הדבר מכונה בעגה המשפטית "מרוץ הסמכויות". הדחיפות של כל אחד מהדדים לפנות לערכאה שרלוונטית לעניינו, היא קריטית. השוני בערכאות נוגע לפסיקה השונה בין שתי הערכאות.
האחת – על פי דין דתי, והשנייה – לפי פסיקה שנחשבת דמוקרטית יותר ותואמת את ערכי המשפט הישראליים. אי לכך, ימהרו הצדדים לפנות לערכאה שתטיב עם מצבם ותזכה אותם בעליונות בניהול התיק בנושאים השונים. ומכאן המינוח מרוץ הסמכויות. לקביעה לאיזו מבין הערכאות כדאי לפנות, חשוב להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה, אשר מכיר את שתי הערכאות האמורות ויודע מה אופי ההחלטות המתקבלות בכל ערכאה, בהתאם לנסיבות ולצד הטוען.
בני הזוג יכולים שלא להינשא כלל ולזכות בזכויות וזכאויות המגיעות לזוגות נשואים, וזאת על ידי הגדרתם כ"ידועים בציבור". עניין הידועים בציבור כאמור, אינו מוכר בהלכה היהודית, מהסיבה הפשוטה, כי בימי קדם לא הכירו כלל בבני זוג שאינם נשואים. מכאן, שההכרה בסוג זוגיות שכזו, התעוררה בפסיקה. בית המשפט העליון קבע בהלכה מחייבת, כי בני זוג ידועים בציבור יהיו אלו אשר גרים תחת קורת גג אחת, מנהלים חשבון בנק (ניהול משק בית משותף), וניכר עליהם כי הם מקיימים אורח זוגי אינטימי הקשור זה לצד זו. נראה כי בהלכת בית המשפט העליון, נקבעו מבחני פסיקה, לפיהם בני הזוג ייחשבו כידועים בציבור. זוגות אלו, המוכרים ככאלה, החלו אט אט לזכות בכלל הזכויות, בכלל המוסדות הממשלתיים.
אין כל הבדל מהותי בזכויות שבני זוג נשואים זוכים בהן, לזכויות של זוגות המוכרים כידועים בציבור. ההבדל הקיים הוא כמובן בעת פירוק הקשר. בני זוג נשואים אשר רוצים לפרק את התא המשפחתי, יפנו כאמור להליך גירושין, אשר ינוהל בפני בית הדין הרבני. ידועים בציבור, לעומת זאת, אינם צריכים "לפרק" את הזוגיות באמצעות גט, אלא לסיים את מערכת היחסים ביניהם. אלטרנטיבה מוכרת ושימושית לבני הזוג הידועים בציבור, היא השימוש בהסכם חיים משותפים, שבו מסכימים בני הזוג, יחד, על ניהול אורח החיים ביניהם, ועל ניהול וחלוקה לאחר הפרידה. בהסכם זה הם יכללו כל נושא שירצו לעלות בכתב, ואשר עשוי לעורר מחלוקת בעת פרידה. כמו לדוגמא: חלוקת רכוש ומשמורת ילדים משותפים.
הליך גירושין יכול להתנהל בשתי דרכים: או באמצעות ניהול הליך משפטי ארוך ומורכב, או באמצעות ניהול הליך גישור, אשר גם הוא יכול להיות מורכב, אך יתרונותיו ברורים. סופו של הליך הגישור הוא בפשרה, או בהסכם בין בני הזוג, ואילו סופו של הליך משפטי יהיה נתון להחלטת הערכאות. גישור, הוא בעצם הליך שבמסגרתו בני הזוג מתנהלים בפני מגשר גירושין מוסמך (שהוא בדרך כלל גם עו"ד גירושין במקצועו). במסגרת ההליך, תפקידו של מגשר המשפחה הוא להביא את בני הזוג לידי הסכם. ההסכם יכלול את כל היבטי הגירושין, כדוגמת משמורת הילדים, מזונות, חלוקת רכוש והסכמים כאלו ואחרים שעליהם רוצים בני הזוג לדון.
התרת נישואין היא ביטול נישואיהם של שניים אשר נישאו בנישואים אזרחיים. המונח מתייחס לבני זוג משתי דתות, חסרי דת או כאשר אחד מהצדדים מוגדר "ספק יהודי" (במקרים שבהם עלו הוריו של אחד מהצדדים ואין אישור חד משמעי אודות יהדותם). במקרים הללו, לא חלה סמכותו של בית הדין הרבני, היות והוא אינו מכיר בנישואים הללו. החוק החל בעניין זה הוא חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בינלאומית), התשכ"ט–1959 (להלן: "חוק התרת נישואין").
הליך התרת הנישואין של בני זוג הנזכרים בחוק התרת נישואין, מתקיים תחילה בבית המשפט לענייני משפחה. השלב המקדמי הוא הגשת בקשה על ידי בני הזוג, שבה יצהירו כי ברצונם להתיר את נישואיהם. בית המשפט לענייני משפחה יבחן את מסמכיהם של השניים ויעביר את ריכוז החומרים לסגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה. אז, יחזיר זה, את המסמכים האמורים, לבדיקתו של ראש בית הדין הרלוונטי (לפי דתם של הזוג). ראש בית הדין יוציא חוות דעת, שבה יכתוב האם יוכלו להתגרש לפי דין דתי או לאו. כמו כן, יחווה דעתו באם צריך להתיר את נישואיהם של השניים. חוות דעתו של ראש בית הדין הינה בגדר המלצה ולא מחייבת את בית המשפט לענייני משפחה. ברוב המקרים, יורה בית המשפט לענייני משפחה על התרת הנישואים, בראיית אוטונומיית הפרט לנגד עיניו.
תביעות שידונו במסגרת הליך הגירושין:
הכתובה הינה מסמך משפטי מחייב ביהדות, שבו מפורטים חובות הבעל כלפי אשתו העתידית, "שארה כסותה ועונתה לא יגרע". בעיקרם, חובה לזון ולכלכל את אשתו גם במידה ותתאלמן או במידה ויתגרשו בעתיד. הכתובה ניתנת במעמד החופה, אך נחתמת לפניה. על מסמך זה חותם הבעל, בטרם הגעתו לחופה וקידושין. מטרת המסמך היא למעשה הבטחה לאישה, מצד בעלה, על סכום שאותו הוא מתחייב לשלם במקרים שאותם ציינו, וזאת מתפיסה דתית, שבה נשים אינן מכלכלות את עצמן וצריכות להישען על הגבר שאליו הן נישאות. תביעת כתובה תוגש על ידי האישה לבית הדין הרבני בלבד. בית הדין הרבני משמש כערכאה היחידה המוסמכת לדון בעניין זה, וזאת לאור פסיקתו לפי דין הלכתי. סייג יחיד הוא כאשר מדובר בעיזבון (כספו של הבעל, במידה ונפטר), ואז תוכל האישה לפנות לבית המשפט לענייני משפחה.
הסכום הנקוב בכתובה יוכל להיתבע רק בשני מקרים: הראשון הוא במקרה של גירושין בין השניים, והמקרה השני הוא במקרה של מוות. רבים ממהרים לנקוב בסכומי עתק בשטר הכתובה, מבלי להבין את האחריות הכספית שעומדת מאחורי זה. מכאן, שציון סכום סמלי ומכבד בשטר הכתובה, מומלץ.
רכושם המשותף של בני הזוג, בשווה ערך כספי, הינו כל סוגי הרכוש שעליו הסתמכו בני הזוג במהלך נישואיהם, וכן במהלך זוגיותם, באם ומדובר בבני זוג הידועים בציבור. בעת פירוק התא המשפחתי, או בעת פרידה, על בני הזוג להחליט בנוגע לאופי חלוקת הרכוש שאותו יש לחלק בין השניים.
במרוצת השנים, ההתייחסות לחלוקת הרכוש עברה שינוים רבים, הן מבחינת הפסיקה והן מבחינת החוק. כך לדוגמא, על זוגות שנישאו לפני שנת 1974, חלה הלכת השיתוף. עם זאת, ישנן נסיבות שבגינן יתחלק הרכוש באופה שונה. אופן חלוקה מסוג זה יכול להיווצר עקב הסכם אישי של בני הזוג, שהוא הסכם ממון, אותו כותבים השניים וחותמים עליו, בהיותם נשואים. ככלל, ההסדרים הללו מקלים על אופן החלוקה בסיטואציות ברורות, כגון: בית משותף, רכב משותף, חשבונות בנק משותפים. במקרים כמו קרנות גמל שונות, תמלוגים עתידיים ונכסים, שבעלות שני בני הזוג בהם מוטלת בספק, יש צורך בשערוך ערכם של הדברים לפני שיהיה ניתן לחלקם, כל אלה – על מנת להגיע לתוצאה הוגנת של חלוקה בין השניים.
בעת פירוקם של כלל הנכסים המשותפים שיש ברשות בני הזוג, מתעוררות מחלוקות רבות בין בני הזוג, בנוגע לאופי החלוקה והמחשבה כי היא אינה שוויונית. דבר זה מתעורר בעיקר בעת עיסוק עם נכסים שאותם קשה להעריך כספית. כאן, בדרך כלל, בני הזוג נעזרים באנשי מקצוע, כדי שיוכלו לחלק את רכושם בצורה הוגנת. אחד מאנשי המקצוע החיוניים ביותר לחלוקת הנכסים בין בני הזוג, הוא האקטואר.
אקטואר הינו איש מקצוע שעוסק בשערוך וחישוב לפי מודלים כלכליים, של רכוש, משאבים, קיימים ועתידיים. שירותיו של אקטואר הינם קריטיים בהליכי גירושין, ומכאן, שכל עורך דין לגירושין, עובד אתו בשיתוף פעולה. שיתוף הפעולה נוצר בשל הצורך להעריך את שווי הרכוש המשותף, הממשי והרוחני, לשם חלוקה כדין. ככל שיהיה רכוש רב יותר, כך הצורך באקטואר יגבר. האקטואר יבצע הערכה של שווי הנכסים ויחלקם בין בני הזוג, באופן שיתאים לדין החל עליהם. הדבר ייעשה בצורה הוגנת כלפי שני בני הזוג.
מזונות הינם תשלום סכום חודשי לילד, שאותו מחויבים לזון, על פי דין תורה, בהתאם לחקיקה מודרנית. על פי ההלכה היהודית, על הגבר מוטלת החובה לזון את אשתו ואת ילדיו. תפיסה זו מושתת על הלכה יהודית–דתית, אשר תופסת את הגבר כמפרנס העיקרי ו/או היחיד ומכאן נובעת הדרישה.
בהליך הגירושין ייפתח נושא המזונות בהקשרו לאשה, וזאת רק בתקופה שבה השניים נמצאים בהליך הגירושין, אך עדיין אין גט ביניהם. בתקופה זו, על הגבר, שלרוב אינו גר איתה באותו בית, להעביר אליה סכום כספי, במטרה להשאירה באותה איכות חיים שבה חיה לפני המקרה. זאת – כדי לתת לאישה זמן התאקלמות ונחיתה רכה, לפני שמוסרת ממנה התלות בו.
מזונות ילדים, לעומת מזונות אישה, מחויבים ונתמכים על ידי פסיקה מודרנית, וזאת כדי להבטיח התפתחות תקינה וטובת הילד הספציפי. על פי דין תורה, ישנו מדרג המאופיין בגילאי הילדים, לפיו ייפסקו המזונות. ילדים עד גיל 6 – מוגדרים בדין העברי "קטני קטנים". חובת התשלום היא מוחלטת על האב, וזאת בהתאם לחקיקה בישראל הנוגעת ל"חזקת הגיל הרך", לפיה, ילדים מתחת לגיל 6 נשארים במשמורת אצל אמם, בצורה אוטומטית. ילדים מגיל 6 ועד גיל 15 – על פי הדין העברי, מחויב האב לשלם את מזונותיהם בלבד, אם כי החלה התחשבות בבחינת יכולתה הכלכלית של האם לעומת האב. מגיל 15 ועד גיל 18 – מוגדרים מזונות הילדים כ"דין צדקה".
במאמר זה עסקנו בהליך הגירושין בהרחבה, תוך הצגת התביעות הנידונות כחלק מההליך. אחד הדברים החשובים לניהול הליך הוגן ונכון, עבור הצדדים כולם, הוא אופן בחירת עורך הדין שינהל את ההליך עוד בחיתוליו.
עורך דין מומחה לדיני המשפחה ככלל, ולהליך הגירושין בפרט, יהיה עורך דין אשר מכיר את הערכאות שבהן דנו במאמר זה. מתוך הכרות מעמיקה עם הערכאות האמורות, ידע עורך הדין לנתב את ההליך לערכאה הנכונה והמתאימה, וזאת בהתאם לצרכי הלקוח ורצונותיו מההליך המשפטי. מכאן, שהמלצתנו הראשונה בטרם הכניסה להליך, היא בחירת עורך דין מקצועי ומומחה בתחום דיני המשפחה.