הליך הגירושין בין בני זוג מוכר כהליך ארוך ומורכב, הן מבחינה משפטית והן מבחינה רגשית. בגירושין, בני הזוג כאובים לא רק מהפרידה עצמה, אלא גם מכל ההליכים הנלווים להליך זה, וכן הנושא הופך סבוך ומורכב יותר, כאשר לבני הזוג יש ילדים משותפים. כחלק מהליך הגירושין, על בני הזוג לדון במספר תחומים, אשר מטבע הדברים קשורים להליך עצמו. חלק בלתי נפרד מהליך הגירושין, הוא עניין חלוקת הרכוש ביניהם, תוך התייחסות הן לרכוש הנצבר לפני הנישואין וכן לרכוש הנצבר לאחר הנישואין.

התאריך 01.01.1974, הינו תאריך משמעותי לדיני המשפחה בישראל, שכן בתאריך זה נכנס לתוקף חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג–1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"), אשר שינה באופן מהותי את אופן חלוקת הרכוש בין בני זוג העומדים בפני גירושין. בהתאם, במאמר זה נדון באופי חלוקת הרכוש בין בני זוג, תוך הבחנה והסברה על הלכת איזון משאבים. יוער, כי מאמר זה הינו מאמר תוכן בלבד ועל כן אינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי עם עורך דין מומחה בתחום דיני המשפחה.

חזקת השיתוף:

חזקת השיתוף היוותה את הסדר הממון בין בני זוג עד שנת 1974, ואז נכנס לתוקף חוק יחסי הממון. הסדר חזקת השיתוף מתבסס על העובדה שבני זוג המנהלים חיים משותפים וברבות השנים רוכשים יחד נכסים ורכוש, אלו ייחשבו לרכושם המשותף. לכן, במידה והזוג מחליט על סיום יחסיהם או על גירושין, עליהם לחלק את הרכוש באופן שווה ביניהם וזאת מהסיבה כאמור, שחזקת השיתוף מבוססת על כך שבני הזוג תורמים באופן שווה לרווחת המשפחה. בבואם של בני הזוג לפתחו של בית המשפט, לדון בתביעת חלוקת הרכוש, הערכאה תיבחן תחילה האם חזקת השיתוף חלה עליהם. קיימים שני תנאים לתחולת חזקת השיתוף והם: 1.על בני הזוג לקיים אורח חיים משותף ותקין, שהתנהל ללא פרידה משמעותית. 2. על בני הזוג לקיים מאמץ משותף, הן בהשקעה כספית של נכס והן בהשקעת מאמץ בסידור הבית וטיפוחו. כלומר, אין זה משנה ולא חל הבדל אם אחד מבני הזוג השקיע את הונו ואילו בן הזוג השני השקיע את זמנו בטיפוח הבית וגידול הילדים.

נראה כי הסדר זה גרם למחלוקות רבות בין בני זוג, אשר ביום הדין נאלצו לדון בתביעת הרכוש וגילו כי למרות שרק אחד מהם עמל טרח והשקיע את כספו, גם בן הזוג השני אשר השקיע את זמנו בטיפוח הבית ולא ב'עבודה קשה', יקבל חצי מהנכסים. מכאן, המחוקק, בשנת 74', חוקק את חוק יחסי ממון, ובכך גרם לחלוקת התחולה על בני זוג, אלו שהתחתנו לפני שנת 74, ואלו שהתחתנו לאחר שנת 74.

חוק יחסי ממון – הסדר איזון משאבים:

חלוקת הרכוש בין בני זוג יכולה להתבצע הן בהתאם להסדר איזון משאבים, ע"פ החוק (הסדר זה יחול על זוגות שנישאו לאחר שנת 74'), והן בהתאם להלכת חזקת השיתוף (שחלה על זוגות שנשאו עד 74'). הסדר איזון המשאבים יחול, כברירת מחדל, על כל זוג שהתחתן לאחר שנת 74', אשר לא ערך הסכם ממון. למעשה, ההבדל המהותי בין הסדר איזון המשאבים לחזקת השיתוף, הוא כי חזקת השיתוף תחל על זוגות שנישאו עד שנת 74', ויש להם זכות להגיש תביעה לחלוקת הרכוש בכל עת. מנגד, הסדר איזון משאבים יחול על זוגות שנישאו לאחר שנת 74', ואופן החלוקה יבוצע בעת פטירה של אחד מבני הזוג, או לחילופין, במעמד הגירושין בין בני הזוג.

סעיף 5 לחוק, מגדיר את אופן חלוקת המשאבים בין בני הזוג, וקובע כי כלל רכושם של בני הזוג יחולק שווה בשווה, לרבות נכסים שרשומים על מי מבני הזוג. באשר לשאלה: איזה רכוש ייחשב כרכוש משותף? התשובה הינה: כל רכוש שאותו צברו השניים ברבות השנים, לרבות נכסים שמי מהם קיבל. כלומר, הרכוש המשותף יכלול את כל הרכוש שצברו יחד בני הזוג, מתחילת חייהם המשותפים ועד למועד הקרע ביניהם. אך להבדיל מחזקת השיתוף, בהלכת איזון משאבים, תינתן התייחסות ממשית למאמץ של כל אחד מבני הזוג. דהיינו, חלוקת הרכוש באמצעות הלכת איזון המשאבים, תעשה בצורה הבאה: חלוקה שווה של כלל הנכסים, גם אלו לפני הנישואין, תוך בחינה של מאמציהם של בני הזוג, יחד ולחוד.

סוף דבר:

הליך הגירושין ככלל, והעיסוק בתביעות הנלוות להליך זה בפרט, דורשים מבני הזוג התייחסות ממשית, תוך הוצאה כספית והשקעה רגשית בדבר. לעיתים, בן זוג מגיע ללא רכוש לנישואין, ובעת הגירושין 'מרוויח' מחצית מרכושו של בן הזוג השני. לעיתים, המקרה הוא הפוך. כך או אחרת, מומלץ לפנות לייעוץ אצל עורך דין מומחה בתחום חלוקת הרכוש ובדיני המשפחה.